הכ"ד וגז"ד שניתנו למורשע בעבירת הריגה ישארו על כנם-הערעור נדחה

השופט י' אלון:

1.        המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופט ז' כספי) בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ונגזרו עליו 3 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וחיוב בפיצוי בסכום של 15,000 ש"ח למשפחת המנוח. מכאן הערעור שלפנינו בגדרו משיג המערער על הכרעת הדין, ולחילופין על חומרת העונש שנגזר עליו.

2.        המערער עבד כמאבטח בחברת "סער בטחון" והחזיק ברשיון אקדח מסוג "גלוק", לאחר שעבר הכשרה מיוחדת לשימוש בנשק ולכללי הזהירות המתחייבים מכך. באותה חברה עבד גם המנוח אולג בוגוסלבסקי ז"ל, מי שהיה חברו הטוב והקרוב של המערער. גם ברשותו של המנוח היה אקדח.

           ביום 26.12.05 בשעה 13:00 חזרו המערער והמנוח מעבודתם ועלו לדירה בה התגורר המנוח עם שותפים נוספים, וביניהם חודוס ויאצלב (להלן: חודוס). בדירת המנוח שוחחו המערער והמנוח עם חודוס, ששהה באותה עת בדירה, בנושא נשק ומהירות שליפתו, והחליטו לערוך תחרות מי השולף המהיר ביותר. המערער והמנוח פרקו כל אחד את נשקו על ידי הוצאת מחסנית הכדורים מתוכו, וידאו כי לא נשאר כדור בקנה, נעמדו האחד מול רעהו ולאחר שחודוס אמר את המילה "start", שלפו את אקדחיהם, כיוונו אותם זה מול זה, דרכו אותם ולחצו על ההדק. השניים חזרו על "משחק" זה פעם נוספת, שלאחריה החזיר המערער את המחסנית לאקדחו והניחו על השולחן.

           על פי הנטען בכתב האישום, בשלב זה של הדברים ביקש המנוח לחזור על המשחק בשלישית, לאחר שיחליף את נרתיק האקדח לנרתיק טוב יותר. בעת שהמנוח עסק בהחלפת הנרתיק, "נטל המערער את נשקו מהשולחן, בלא לפרוק מתוכו את המחסנית ובלא לוודא כי אין תחמושת בקנה, וירה לעברו של המנוח שעמד מולו. כתוצאה מן הירי נפגע המנוח מקליע שחדר לחזהו. צוות מד"א שהוזעק למקום קבע את מותו".

           בשל ביצוע המעשים האמורים, יוחסה למערער עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין.

3.        בתחילת המשפט הודה המערער, באמצעות סנגוריתו, בעובדות המפורטות בכתב האישום. על פי הסדר דיוני מוסכם, הגישו הצדדים בהסכמה את מרבית חומר החקירה, לרבות אמירותיו של המערער בהודעתו בחקירה (ת/20) ובדו"ח השחזור (ת/15), והנאשם העיד בפני בית המשפט בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. לא נשמעו עדויות נוספות.

           המחלוקת בין הצדדים בבית המשפט קמא התמקדה בשאלה אחת ויחידה - האם בעובדות המוסכמות, ושאינן שנויות במחלוקת, הוכח מעבר לספק סביר היסוד הנפשי הדרוש להתקיימות עבירת ההריגה (כטענת המאשימה); או שמא, כטענת המערער, לא התקיים באותן העובדות אלא היסוד הנפשי של רשלנות, ועל כן אין להרשיע המערער אלא בעבירת גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין.

4.        בעדותו בבית המשפט חזר המערער על עיקרי הדברים שמסר באימרותיו בחקירה. המנוח והוא החליטו לערוך תחרות שליפות באקדחיהם. לשם כך פרקו את המחסניות מהאקדחים ווידאו, בטרם לחצו על ההדק, כי אין כדור בקנה. כך הם ערכו שני סיבובים של משחק השליפות (בעדותו בבית המשפט ביקש המערער להכתיר את הדבר כ"אימון בנשק" ולא כ"משחק בנשק"). בשלב זה המערער הניח את אקדחו על השולחן וטען אותו מחדש במחסנית. כעבור זמן מה הציע המנוח סיבוב נוסף של המשחק, לאחר שיחליף את נרתיק האקדח. המערער ניגש לשולחן - שם היה מונח אקדחו - "הסתובבתי לכיוון המטבח, לא כיוונתי בין הכוונות, לחצתי על ההדק ושמעתי יריה" (ת/20 עמ' 2). לדבריו, בהודעתו הנ"ל, בעת שנורתה על ידו אותה היריה "לא כיוונתי אליו (אל המנוח - י"א). במשחק עצמו (בשני הסיבובים הקודמים - י"א) כן כיוונתי". הוא מאשר בהמשך הדברים (שם, עמ' 6), כי גם בסיבוב השלישי - של הירי הקטלני - עמדו המנוח והוא פנים אל פנים.

           לדבריו (שם, עמ' 7) "כשלקחתי הנשק לאחר המשחק (שני הסיבובים הראשונים). אפשר להגיד ששכחתי או לא שמתי לב ששמתי בינתיים את המחסנית, כי יודע כשהיה משחק וירינו אחד על השני ולא היה כלום, ולקחתי הנשק, לא כיוונתי עליו בזמן הזה ולחצתי על ההדק אפילו לא הסתכלתי".

           בדו"ח השחזור (ת/15) שב המערער ומאשר כי בעת הירי הקטלני עמדו המנוח והוא פנים אל פנים "כמעט" כפי שעמדו זה מול זה בשני סיבובי המשחק שקדמו לכך, אך מוסיף כי הפעם:

"פשוט לא כיוונתי בזמן הזה, פשוט דרכתי ולחצתי והנשק היה בכיוון שלו (של המנוח - י"א) ... כאילו מכוון ... לקחתי ככה דרכתי ולחצתי על ההדק ...

ש. כשאתה עומד מול אולג (המנוח)?

ת. כן. ככה".

           ובהמשך:

"ש. ואיפה היה האקדח של אולג בזמן שאתה יורה בו ופוגע בו באותו כדור?

ת. אצלו.

ש. אצלו?

ת. כן, משהו או בנרתיק, או בכיס או ביד, ככה לא יודע".